לידיעת מי שלקח את הדראפט של 2003 😜
.
לברון ג'יימס. עדיין ייזכר כאחד משני הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה
לברון ג'יימס. עדיין ייזכר כאחד משני הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה צילום: VALERIE MACON – AFP
דעהאלון עידן עדיין לא הפנים: המורשת של לברון ג'יימס תהיה גדולה מזו של ג'ורדן
קל ללעוג ללברון ג'יימס, אבל צריך גם להבין שה-NBA השתנתה ולא לרעה. בעוד ג'ורדן שיחק בליגה שנשלטה על ידי בעלים, מנהלים ומאמנים לבנים, ג'יימס הוביל את המגמה שבה הכוח עבר לשחקנים, וחולל שינוי חברתי על הפארקט ומחוצה לו

אודי הירש
17:00| עודכן ב: 20:03
לאלון עידן יש איזה עניין לא פתור עם לברון ג'יימס. לפני מספר ימים הוא השתלח שוב בספורטאי העל האמריקאי, הפעם סביב צירופו של ראסל ווסטברוק – כדורסלן מחונן ובלגניסט גדול – ללוס אנג'לס לייקרס, בניסיון לייצר קבוצת על עם אנתוני דייויס, כרמלו אנתוני ועוד כמה חברים. טור זה מצטרף למאמרים קודמים של עידן בנושא, וגם בהם התגולל על הכוכב מאוהיו שתחילה חבר לכריס בוש ודוויין ווייד במיאמי כדי לקחת אליפויות בכורה, אחר כך הוביל לצירופו של קווין לאב לקליבלנד כדי לקטוף אליפות נוספת ולקינוח גנב את אנתוני דייויס מניו אורלינס בדרך לתואר בלייקרס. זאת לעומת קדושים מהעבר דוגמת מייקל ג'ורדן, ששמר אמונים למועדון אחד לאורך כל הקריירה (פרט לאפיזודת סיום מכוערת ונשכחת בוושינגטון), או מההווה, דוגמת יאניס אנטטוקומפו.

בקטע נהדר מתוך סדרת המופת "הסמויה" אומר סלים צ'רלס, יד ימינו של ברון הסמים פרופוזישן ג'ו, לסוחר הזוטר מפינת הרחוב, בודי ברודוס: "The thing about the old days – they the old days". נדמה שעידן אינו מפנים שהזמנים השתנו, לאו דווקא לרעה. ה-NBA הפכה מליגה שבה בעלים ומאמנים לבנים פוקדים על שחקנים שחורים איפה ואיך לשחק, לכזו שבה גם לשחקנים יש כוח ניכר – ובצדק. ג'ורדן גדל בתקופה ובסביבה אחרת לגמרי, במשפחה עם שני הורים מתפקדים. הוא גויס למכללה של דין סמית בצפון קרוליינה, שיחק שם שלוש עונות שבהן חויב לעבוד בשביל הקבוצה, ואז העביר את רוב הקריירה במועדון של בעלים קמצן, ג'רי ריינסדורף, ומנהל מקצועי בעל שיגעון גדלות, ג'רי קראוס – שניהם לבנים, כמובן. כתוצר של מערכת היררכית ומסודרת, אך גם נצלנית, ג'ורדן קיבל הוראות ממאמן לבן נוסף, פיל ג'קסון, שכפה עליו שיטת משחק אשר הגבילה את כישרונו (התקפת המשולש), ואז כתב ספרים שבהם לקח קרדיט על ההצלחה.

מייקל ג'ורדן. זה לא אותו משחק וזו לא אותה ליגה
מייקל ג'ורדן. זה לא אותו משחק וזו לא אותה ליגה צילום: John Swart / AP
כל זה קרה בעידן שבו ידעו הרבה פחות ממה שיודעים היום על המשחק, על המספרים שמאחוריו, על מהי זריקה טובה ועל חשיבות הזריקה לשלוש. אם ג'קסון יציג כיום לבעלים שיטה שמבוססת על קליעות מחצי מרחק, כמעט בלי זריקות משלוש ותוך כדי שמירה על קצב משחק איטי יחסית – הוא ייזרק מכל המדרגות (כפי שאכן קרה במשרתו האחרונה, כג'נרל מנג'ר של הניקס). בתוך המערכת הזאת, שהתקיימה לפני כ-30 שנה, שמר ג'ורדן על נאמנות למועדון (אבל לא לאשתו ולחבריו לקבוצה, כפי שהתברר ב"ריקוד האחרון"). בשל הניצול המובנה בספורט האמריקאי דאז, הוא נהנה מעזרה של אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה, סקוטי פיפן, שהשתכר שכר רעב יחסית לתרומתו. ג'ורדן לא היה צריך לבנות בעצמו קבוצה: העיוותים של התקופה בנו אותה בשבילו.

עוד לפני שניגשים להבדלים בין ג'ורדן לג'יימס מחוץ למגרש, אי אפשר לגמד את הישגיו על הפארקט: יהיה אשר יהיה העונה, לברון עדיין ייזכר כאחד משני הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה, ולו בשל 18 עונות (בינתיים) של הצטיינות בלתי פוסקת, ארבע אליפויות ועוד הופעות רבות בגמר. אלא שההצטיינות הבלתי נתפסת במשחק עצמו מספרת רק חלק קטן מהסיפור. עידן כותב בלעג על "ההיסטוריונים החדשים של המשחק שממשיכים להמציא תיאוריות פנטסטיות על האופן שבו לברון 'שינה את המשחק"'. רק שלא מדובר בתיאוריות: יותר מכל דמות אחרת, ג'יימס, בן לאם חד הורית שגדל בעוני, אחראי לעידן ה"פלייר אמפאוורמנט". במקום לעבוד עם סוכנים לבנים, מנהלים חבריו של ג'יימס – ריץ' פול ומאבריק קרטר – את עסקיו ואת ענייניו הספורטיביים.

לברון ג'יימס. אולי היה חוגג אליפות נוספת אלמלא הפציעות
לברון ג'יימס. אולי היה חוגג אליפות נוספת אלמלא הפציעות צילום: USA Today Sports/רויטרס
לברון גם הבין שאין סיבה שקבוצות יתייחסו לשחקנים כאל סחורה ולכדורסל כאל ביזנס, ויעבירו שחקן ליעד חדש מהיום למחר – בלי להיוועץ בו ובלי להתחשב בתרומתו למועדון, בעוד השחקנים מורידים ראש ומצייתים. אז הוא החליט לבנות קבוצות על בעצמו. בעקבות ג'יימס, שנדד תחילה למיאמי ואז ללוס אנג'לס, עברו גם קוואי לאונרד ופול ג'ורג' לקליפרס, בעוד קווין דוראנט, קיירי ארווינג וג'יימס הארדן נדדו לברוקלין. קודם לכן הצטרף אותו דוראנט למגה קבוצה של גולדן סטייט. אפשר להתווכח אם המגמה הזאת טובה לענף, אבל אי אפשר להתכחש לתיקון שמתרחש כאן.

העצמת השחקנים אינה השינוי היחיד שמתרחש כעת: המערך הנצלני של כדורסל המכללות מתפרק בהדרגה. הכוכבים הגדולים ממילא נוטשים אחרי עונה אחת, וכעת התווספה האפשרות לשווק את עצמם כסמל מסחרי באופן עצמאי כדי להתפרנס בזמן הלימודים. אם ג'ורדן היה מגיע למכללה היום, הוא לא היה נשאר בה שלוש שנים, וכנראה לא היה בוחר את סמית כמחנך אלא במאמן שהיה מבטיח לו הרבה זריקות ודקות משחק. אולי אפילו היה בוחר בקבוצת הצעירים, Ignite, בג'י-ליג.

יאניס אנטטוקומפו. גם הוא לא עושה את זה לבד
יאניס אנטטוקומפו. גם הוא לא עושה את זה לבד צילום: JONATHAN DANIEL – AFP
איתמר קציר | "לא יהיו מועמדים אחרים למדליה": איך משחזרים את ההצלחה גם בפריז?

כדי לומר שזו היתה האולימפיאדה הטובה בתולדות ישראל, כמעט אין צורך במילים. מספיקות שתיים כאלו, ועוד ספרה אחת – 2 זהב, 2 ארד. נתחיל מזה. ועכשיו נפרט. באולימפיאדה אחת זכתה ישראל במספר מדליות זהב כפול מבכל ההיסטוריה האולימפית שלה. אחת, של ארטיום דולגופיאט, בענף ליבה של המשחקים – התעמלות מכשירים. השנייה, של לינוי אשרם, בענף שנשלט על ידי רוסיה במשך שני עשורים – התעמלות אמנותית. תוסיפו לכך מדליה קבוצתית ראשונה, בג'ודו, ואת המדליה שפתחה את הצ'אקרה, של אבישג סמברג בטאקוונדו. תיזכרו גם במקום הרביעי של מתן רודיטי בשחייה במים פתוחים, בגמרים של אנסטסיה גורבנקו ושל השליחים והשליחות בבריכה, במקום הרביעי הדרמט
להמשך קריאה >
גם הימים שבהם מאמנים לבנים כופים סגנון משחק מסוים על שחקנים שחורים, במכללה או במקצוענים, מאחורינו. מתוך שמונה משרות אימון שהתפנו בקיץ הזה ב-NBA, שבע אוישו בידי שחורים. בעלי הבית מבינים שזה מה שהשחקנים, אלו שקיבלו השראה מלברון, רוצים. הוא מחולל שינוי חברתי גם על הפארקט (הגם שאחד מקורבנות השינוי היה דייויד בלאט).

רגע, ומה עם יאניס אנטטוקומפו, ששמר על נאמנות למועדון הבית שלו? סיפור יפה, אבל גם היווני לא ניצח לבד. הקבוצה שלו התחזקה בקיץ בג'רו הולידיי, ונהנתה מרצף פציעות בלתי סביר בברוקלין, עוד "קבוצת אינסטנט" שהיתה לוקחת כנראה אליפות אם קיירי אירווינג וג'יימס הארדן לא היו נפצעים. גם הלייקרס היו אמורים לעבור את פיניקס המרגשת אם לברון ודייויס היו בריאים. לא הרומנטיקה ניצחה, אלא הפציעות. אפילו אם בגלל אותן פציעות לא יגיע לברון לשיא האליפויות של ג'ורדן, השינוי שחולל במשחק, בית הספר שהקים לילדים מעוטי יכולת, התבטאויותיו הפוליטיות וחלקו בעידוד ההצבעה בבחירות – כל אלו ייזכרו ויורגשו בקליבלנד, במיאמי ובלוס אנג'לס הרבה אחרי שיפרוש. בשיקגו, לעומת זאת, יזכרו בעיקר סלי ניצחון ודאנקים.

הכתבות המומלצות

האם משקאות דיאטטיים מזיקים פחות לבריאות?

מדענים קבעו שגז תורם דרמטית למשבר האקלים. משרד האנרגיה רוצה עוד

זה כנראה סרט הקומיקס האלים, המדמם והמיני ביותר שנוצר עד כה

אומה של אנשים מפונקים, שלא מסוגלים לקבל סמכות ומרות

שנים של "בשמי ובשם רעייתי שרה" תמו בשיחת טלפון אחת. איזו הקלה
מרחבי הרשת
Recommended By
כל הישראלים שמעשנים מחכים אצלה בתור. אפשר להבין למהממומן
בריאות INsite כל הישראלים שמעשנים מחכים אצלה בתור. אפשר להבין למה
בדקו זכאות לקצבה סיעודית ב-3 שאלות קצרות:ממומן
מגזין דין וחשבון בדקו זכאות לקצבה סיעודית ב-3 שאלות קצרות:
לא רק לגיל השלישי! אימון כושר למוח שמביא תוצאותממומן
Brain Train – המכון לשיפור זיכרון לא רק לגיל השלישי! אימון כושר למוח שמביא תוצאות
שוקלים מסחר עצמאי בבורסה? 5 שאלות שאתם חייבים לשאול! כדאי לקרואממומן
הזירה המקצועית למסחר שוקלים מסחר עצמאי בבורסה? 5 שאלות שאתם חייבים לשאול! כדאי לקרוא
הנשים שמצאו פתרון לשיער הפנים מספרות: "כבר לא מתביישות יותר"ממומן
Round Table נשים הנשים שמצאו פתרון לשיער הפנים מספרות: "כבר לא מתביישות יותר"
תגובות
שם
לבחירת השם ככינוי קבוע
תגובה
שלחו
סדרו את התגובות
מהאחרונה לראשונה
כתבות שאולי פספסתם
בנט וכוכבי בביקור בפיקוד צפון – צילום: קובי גדעון / לעמ
נפגשתי איתו והתרשמתי עמוקות, ממש אהוד ברק הבא. כמה טעיתי
גל גברעם בכתבה עליה ב"חדשות השבת" של רשת 13, אתמול. "לא רציתי שיראו אותי ויצלמו אותי", אמרה – צילום: ערוץ 13
שוב התקשורת מתמקדת רק במי שמספקת את הסחורה הפוטוגנית